הקשבה פעילה - איך לנהל שיח פוליטי נעים ויעיל

בשנים האחרונות בישראל, נדמה שהכל הפך פוליטי.

כל נושא, כל תחום וכל שיחה - מגיעים בסוף (או כבר בהתחלה....) לפוליטיקה.

משפחות מתפרקות בגלל ויכוחים פוליטיים, 

קבוצות ווטסאפ של חברים מוציאות אנשים שלא 'מתיישרים' עם הדעה הרווחת בקבוצה

ובקבוצות אחרות (של הישוב, ההורים בגן וכו' )  השיח הופך להיות מתלהם עד בלתי נעים,

מאוד מהר ובקלות.  

בפודקאסט 'היבראות - בינה אנושית' ליאה ואני מארחות כבר כמה חודשים,

את חיים מלכה, רב קהילה מקרית מלאכי.

בשיחות איתו אנחנו מנסים להבין יחד,

מה אנחנו מרגישים וחושבים על מה שקורה לנו כרגע במדינת ישראל -

עלינו כעם, על המלחמה, על הפוליטיקאים, על הילדים שלנו

ועוד נושאים רבים הקשורים לחיים שלנו כאן. 

להאזנה לפודקאסט

השיחות האלו היו מאוד מאתגרות עבורי בהתחלה,

בגלל ה'מחנות' הפוליטיים השונים אליהם אנחנו משתייכים.

יחד עם זאת, המפגש הזה מאפשר לי להשמיע ולשמוע את הדעות ותפיסת העולם של 'הצד השני'. 

וכך קורה שתוך כדי השיחות, אנחנו מנסחים 'כללים'

שמאפשרים לנו מצד אחד לדבר על נושאים כואבים ורגישים,

שיש לנו מחלוקת קשה עליהם (עסקת החטופים למשל)

ומצד שני  לראות איך מצליחים להישאר חברים טובים, קרובים ואוהבים,

למרות הרגשות הקשים שמתעוררים תוך כדי השיחות הללו. 

אני אעשה כאן ספויילר ואתן את השורה התחתונה - 

לרוב, אנשים לא באמת משנים את הדעות שלהם בגלל שיחות עם אנשים שחושבים אחרת מהם.

ולכן, הרעיון הוא לא לשכנע אחד את השני.

הרעיון הוא לראות איך למרות המחלוקות וחילוקי הדעות בינינו,

אנחנו יכולים לתת יד אחד לשניה ולהתקדם לעבר עתיד משותף שיהיה טוב לשנינו. 

אז מתוך השיחות עם חיים וליאה

ומתוך הידע שהגיע מההתנסות של 'המסע אל עמי'

(קבוצה של דתיים וחילוניים שנפגשים לדבר על מחלוקות פוליטיות) 

הנה הם לפניכם, עשרת הכללים לניהול שיח פוליטי יעיל ונעים :

1.  יותר חשוב הקשר בינינו , מאשר הנצחון של אחד מאיתנו בויכוח. 

כולנו חווינו על בשרינו, מה קרה לנו כחברה, כשהעדפנו לנסות לנצח אחד את השני

במקום להתחשב אחד בצרכים של השני ולהישאר בקשר…... 

לאורך כל הדרך, לחשוב כל הזמן במקביל,

מצד אחד על התוכן (על מה אנחנו מדברים)

ומצד שני על התהליך (איך אנחנו מדברים , מה קורה עכשיו בינינו? איך מרגיש מי שאני מדברת איתו כו'). לשאול גם את עצמנו וגם אחד את השני -

מה אנחנו רוצים שיקרה פה?

איך אנחנו רוצים שהשיחה תתנהל?

מה אנחנו רוצים להשיג? (קירבה/ הבנה /בירור / שיתוף / הכרה או - נצחון / הכנעה / הכרעה / שכנוע / מריבה) . 

2. אנחנו לא צריכים לשכנע אחד את השני שהאמת של אחד מאיתנו צודקת,

אלא ששתי האמיתות שלנו ישמעו ויקבלו מקום. 

כי תראו - אנשים לא באמת משנים את הדעות שלהם בנושאים מהותיים.

הדעות שלנו והאמיתות שעל פיהן אנחנו חיים,

מושתות על אמונות יסוד ותפיסות עולם ששמענו במשך שנים בבתים שבהם גדלנו.

זה לא משהו שקל לשנות אותו.

אבל ברגע שאנחנו נותנים מקום לאחר ומקשיבים לו באמת,

משהו באנרגיה משתנה ואפשר לנסות להתקדם ביחד. 

ועוד משהו לגבי האמת -

היא כנראה לא נמצאת אצל אחד מאיתנו.

חלקים ממנה קיימים אצלי וחלקים אחרים אצל חיים (ואצל שאר האנשים),

כלומר, האמת היא סך כל החלקים שכולנו מחזיקים. 

3. תמיד עדיף להיפגש ולדבר מאשר לתקשר דרך המדיה (טלפון / זום וכו' ). 

המפגש הפיזי, הנוכחות, האנרגיה, העיניים שנפגשות

מאפשרים קירבה שיותר קשה ליצור דרך המדיה.

בדרך כלל כשנפגשים, משהו מתעדן, מתרכך, מתחשב יותר. 

בכל מקרה, מה שלא יהיה,

אין טעם לנהל ויכוחים פוליטיים בווטסאפ או ברשת חברתית.

זה מתכון לאסון ונידון מראש לכישלון.

טוב לא ייצא מזה …..

אז אם אתם רק רוצים להוציא רעל וכעס ותסכול,

הרשתות הן בהחלט המקום לעשות את זה.

אם אתם רוצים להקשיב ולהתקדם,

דברו פנים אל פנים. 

4. עדיף לנסות ולהתחיל את השיחה מהדברים שמשותפים לנו, שאנחנו מסכימים עליהם

ורק אז להגיע לנושאים שעליהם יש לנו מחלוקת. 

כי אז מגיעים כשכבר יש קירבה, יש הרגשה שראו אותי,

שהקשיבו לי, שהתחשבו בדעות שלי ונתנו להם מקום.

זה נותן תקווה - שהנה אנחנו כן מסכימים על חלק מהדברים,

ועכשיו בוא נראה איך צולחים את הנושאים שעליהם אנחנו לא מסכימים.

זה נותן כוח להמשיך וללבן את נקודות המחלוקת. 

ובסוף תמיד כדאי לבדוק -

האם למדתי משהו חדש הפעם, שלא ידעתי או הבנתי קודם?

5. החשיבות של ההכרה בכאב

לא משנה כמה רוצים כבר להתקדם ולהגיע לתוצאות,

כמה פעמים כבר שמענו את זה וכו'

אי אפשר לדלג על השלב הזה -

השלב של ההכרה אחד בכאב של השני.

עדיף, לא לעשות את זה ברצף - על כך בסעיף הבא. 

6. אחרי שהקשבתי לכאב של מי שמדבר איתי, לא להביא מיד את הכאב שלי

לתת את המקום והזמן והנוכחות המלאה כשמקשיבים לכאב של האחר

ולא להביא מיד כ'קונטרה' את הכאב שלי - (אתה דיברת על ההתנתקות ועל כמה זה פגע בך?

אז אני אדבר מיד על רצח רבין וכמה זה פגע בי…).

לחכות, לכבד, להסכים להיות שם עם מי שמביא את הכאב ולראות אותו ואת הכאב שלו כמה שצריך.

ובפעם אחרת, או כשיתאים, לדבר על הכאב שלך. 

7. כשלא מסכימים ומרגישים שמגיעים ל- DEAD END,

להסכים לעצור, ולהמשיך פעם הבאה כשנרגע והדברים ישקעו

באחד הפרקים כשהיינו בשיא סערת הרגשות והבנו שהזמן שלנו נגמר וצריכים לעצור,

לא הבנתי איך נסיים ככה את הפרק, כשאנחנו כל כך סוערים וכועסים.

ואז חיים אמר: "בואו נסכים לעצור פה ולהמשיך בפעם הבאה. לא כאויבים.

אלא ככאלה שיודעים שכרגע אנחנו לא מצליחים למצוא את הדרך

אבל אנחנו מחויבים אחד לשניה, להמשיך לחפש אותה יחד. בטוב. באהבה".

זה היה רגע מאוד מיוחד עבורי.  

8. אני פה, בבקשה תעזרי לי, אני צריך…

בקטעים הקשים, כשנתקעים, כשמרגישים מצוקה,

כשאנחנו מרגישים לא מובנים או שאנחנו לא מבינים את הצד השני -

להגיד: 'אני פה. בבקשה תעזרי לי, אני צריך ש….' ולהגיד מה אנחנו צריכים כדי להתקדם. 

והנה עוד טיפ, למתקדמים -

שתפו אחד את השני בפחדים שלכם.

ממה אתם מפחדים?

מה הכי מפחיד אתכם שיקרה (שהמדינה תהפוך להיות דתית משיחית? שלא תהיה פה יותר דמוקרטיה? שהילדים שלכם לא יוכלו לחיות פה? וכו').

זה גם גורם להקלה וגם מקרב האחד לשני…..

9. לזהות BLIND SPOTS

כשאני מזהה שיש בינינו חוסר הבנה או פער על נושא מאוד גדול,

לעצור ולנסות לתת מקום לפער הזה.

מה אני לא רואה? מה אני מפספסת?

תנסה להסביר לי….

יש לי BLIND SPOT ואני לא מצליחה להבין את מה שאתה אומר.

10. לשמור על השני מעצמי 

אם אני יודע שיש בי חלקים מבקרים או מזלזלים,

או אם אני עם אנרגיה גבוה ואני יודע שזה יכול להוות מצוקה עבור השני,

האחריות שלי היא לשמור עליו מפניי. 

זו האחריות שלי לשמור על השני מדברים שאני יודע עליי

שמייצרים בתוך קשר מצוקה או איום. 

בכותרת המאמר השתמשתי בביטוי שיח פוליטי יעיל ונעים. 

איך אני יודעת שהכללים הללו אפקטיביים

ושזה מה שהם באמת יוצרים - הקשבה נעימה ויעילה?

ובכן

בחודשים האחרונים הנחתי יחד עם חיים וליאה קבוצה של 20 משתתפים מכל הארץ:

מקרית מלאכי, מסוסיא, בני ברק, רמת השרון, תל אביב , רמת הגולן וקיבוצים בדרום ובצפון. 

אנשים מכל הקשת הפוליטית, דתיים וחילוניים, שמאלנים וימנים. 

בכל המפגשים שקיימנו דיברנו על אקטואליה ופוליטיקה

אבל הקפדנו לקיים את השיח לפי הכללים שכתובים כאן למעלה. 

כל האנשים, בלי יוצא מן הכלל, מעידים על עצמם שמשהו בהם נרגע והשתנה.

הם הצליחו להקשיב והרגישו שהקשיבו להם.

הם הצליחו להתקרב,

להתחבר אל האחר (גם אם הדעות שלו מנוגדות לשלהם),

להבין את 'הצד השני'

ולהחזיק את המורכבות של הדעות השונות. 

זה נותן תקווה, זה נותן כוח והכי חשוב - זה אפשרי.